הרב קוק

אדם מביע דעה ומתנהג כפי מה שמתאים לשורש נשמתו. אדם צריך "לאכול טוב" על מנת שיוכל להשתמש באנרגיה שבו לצורך העמל הרוחני. כאשר יש באדם כוחות מיותרים צריך לעשות תענית לשם איזון הכוחות, אך כיום אין מציאות כזאת.

בענייני אמונה צריך להתעלות ולתפוס את כל הדעות בשורשן. להבין איך כל הדיעות משלימות אחת את השניה, ובגישה מעמיקה בירור אמיתי של כל דיעה. בתחילת השיעור - דברים בעניין שחרור מחבלים.

עיקר כתיבתו של הרב היא בצורת "שירה עליונה" הנתונה לפירושים רבים - אבל יש בה "חיות", כמו אורות התשובה, אורות הקדש; אולם יש גם כתיבה בצורת "פרוזה" ממנה אפשר ללמוד על הלך מחשבתו של הרב, כמו "עין אי"ה"; הדור מתחבר גם לדברים עמוקים.

מרבים בלימוד, המרבה את המחשבה, ועל ידי כן מעשירים את הרעיונות לכתיבה; השפה והדרך בה בוחרים להביע רעיון משפיעים על אופן קבלתו; הצורך של ציבור תופשי התורה בשיפור הסגנון.

האחיזה בשכל הוא הנשק הכי גדול; הכתיבה מרחיבה את כשרון ההבעה ומשפיעה על הקוראים; שורש הכתיבה זה הרעיון.